קבוצת דנידין בע"מ נ' הרמן

פסק דין

לפניי תובענה שטרית שראשיתה בבקשה לביצוע שטר על סך 24,800 ₪, ז.פ. 20.6.12 משוך על ידי הנתבע לטובת גב' מרים שיץ, ואשר נושא בגבו - כך נחזה על פי עיון בו - את חתימתה של גב' שיץ ואת חותמת התובעת.

עוד ניתן ללמוד מעיון בשטר כי שטר זה חולל על ידי הבנק הנמשך, בעקבות מסירת הודעת ביטול, ביום 1.8.12.

הנתבע גולל את טענותיו במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות שהגיש לביצוע השטר, התנגדות בגינה נפתח התיק כאן, וכן בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו כאן.

מן הטענות עלה כי השטר נמשך על ידו, כשהוא אינו נושא שם הנפרע ואף לא סכום, מועד פירעון או כל הגבלה על סחרותו, כבר במעמד החתימה על הסכם שכירות ראשון שנערך בין הנתבע ורעייתו כשוכרים לבין מר צביקה שיץ (להלן: שיץ) ורעייתו, הגב' שיץ, בשנת 2010. השיק נמשך על ידו (נחתם ונמסר ללא פרטים נוספים כאמור) כשיק לביטחון בלבד, על פי ההסכם שנערך כאמור, ולימים הוחלט כי זה יועבר לידי אמה של גב' שיץ, כאשר נחתם הסכם לשנה נוספת של שכירות ביחס לאותו נכס, בין השוכרים כמפורט לעיל לבין אמה של גב' שיץ.

הנתבע הבהיר כי במעמד החתימה על ההסכם השני כאמור לא עוררה החלפת זהות השוכר את חשדו, בשל העובדה שהסכם השכירות עצמו נערך על ידו. עוד העיד הנתבע כי לא מילא את סכומו המירבי של השטר על אף הסכמות שנערכו בין הצדדים בעניין, ולא ציין על גבי השטר כי מדובר בשטר לביטחון בלבד, בשל העדר הבנה ובקיאות בעניין.

יצוין כי במהלך חקירת הנתבע התברר כי הסכום השתנה בין חוזה לחוזה, עובדה שלא צוינה בבקשה המקורית, וכי השינוי נערך בכתב ידו ובידיעתו על גבי ההסכם השני בהתאם לדרישותיו של שיץ בעניין, אך בחוסר תשומת לב מצדו מפאת הלחץ שנוצר במעמד החתימה על ההסכם המאוחר.

לימים, כך טען הנתבע, נתגלעו מחלוקות בין ה"ה שיץ לנתבע ולרעייתו, ומשהחריפה התנהלותו של שיץ כלפיהם, הגישו הנתבע ורעייתו תלונה במשטרה בשל האיומים, והשוטר שגבה את העדות מפיהם הבהיר להם כי אין להם סיבה לחשוש מאיומיו של שיץ בנוגע לפינויים מהנכס טרם תום תקופת השכירות ואף מסר בידיהם פרטי התקשרות ישירים למקרה שתתעורר בעיה. לבסוף, ולאחר דין ודברים בין הצדדים (שיץ, הנתבע ורעייתו) הוסכם כי תקופת השכירות תוארך למשך שבועיים נוספים בשל אותה בעיה שנוצרה, וכ-4 חודשים לפני תום תקופת השכירות (לא צוין האם מדובר בתקופה המוארכת או המקורית) הודיעו הנתבע ורעייתו כי אינם מעוניינים בהמשך שכירות.

מספר שבועות לאחר מסירת ההודעה כאמור יצרה גב' שיץ קשר עם הנתבע ובמסגרת שיחה זו הודיעה כי שיקים שנמסרו על ידי הנתבע ורעייתו לביטחון (שיק זה ומספר שיקים נוספים על גביהם ננקבו שמות הנפרעים על ידי הנתבע ונועדו להבטת תשלומי חובה החלים על השוכר על פי ההסכם) נעלמו. בהתאם להודעה זו הודיעו הנתבע ורעייתו לבנק אודות ביטול השיקים.

חודשיים לאחר מכן, כך מבהיר הנתבע בסעיף 22 לתצהירו, הבחינו הנתבע ורעייתו כי בחשבון נערך ניסיון לגביית אחד מהשיקים המבוטלים, ובמהלך השבועיים שלאחר מכן נערכו נסיונות לגבות אף את יתר השיקים, לרבות השיק נשוא תיק זה. הנתבע ורעייתו דיווחו למשטרת ישראל והגישו תלונה בגין זיוף, ובהמשך נערכו ניסיונות התקשרות עם הנתבעים מטעם גורמים שונים שהציגו עצמם כמי

שניכו את השטרות האמורים. במסגרת שיחות אלו אישרו המחזיקים השונים כי קיבלו את השיקים לידיהם מאת שיץ וחלקם אף טענו כי משנראה היה כי מדובר בהמחאה חשודה ביקשו משיץ ליצור קשר עם מושך השטרות, והלה קישר אותם עם אדם שהזדהה בשמו של הנתבע ואישר את ההמחאות ואת תקפן. יצויין כי הנתבע מכחיש כי שיחות אלו נערכו מולו.

משנערך ניסיון ההפקדה של ההמחאות המבוטלות בחדרה – הועבר הטיפול בתלונות לחדרה.

עוד מציין הנתבע כי בדיעבד התברר כי הדירה שייכת לעמידר וכי שיץ ורעייתו כלל אינם רשאים להשכיר את הדירה לאחרים.

התובעת טוענת כי משאוחזת היא בשטר כשורה, ולכל הפחות בעד ערך, אין בטענות הנתבע כדי לשמש מגן כנגד תביעתה כאן, וכי ככל שיש ממש בטענותיו – הרי שעליו להפנותן כנגד שיץ בלבד, ואין כוחן יפה משהו במערכת היחסים שבין הצדדים כאן.

לשיטת התובעת שיץ ניכה את השטר אצל התובעת ביום 12/6/12, עובר למועד הפירעון הנקוב עליו, השטר הובא אל התובעת כשהוא מלא בכל הפרטים הנקובים בו עתה, וכי במצב דברים זה ומשנוכה השטר כנדרש ושולמה מלוא תמורת עסקת הניכיון לידי שיץ, הרי שיש לחייב את הנתבע לפרוע סכום השטר לידיה.

יצויין כי התובעת צירפה לתיק כרטסת שהתנהלה אצלה על שמו של שיץ, ממנה עולה כי מלבד עיסקה זו ביצע שיץ שתי עסקאות ניכיון שיקים קודמות לעסקה זו וכן שתי עסקאות מאוחרות יותר. עוד צירפה התובעת קבלה המעידה לכאורה על תשלום סך של 24,150 ₪ - סכום השטר בניכוי עמלה – כבר ביום 12/6/12.

מר גבאי, מנהל התובעת, (להלן: גבאי) נחקר אודות נסיבות המקרה וטען כי מר שיץ הופנה אליו על ידי לקוח אחר, אשר אישר כי מדובר באדם מהימן המשכיר מספר נכסים ובהתאמה הינו בעל יכולת כלכלית נאה. עוד אישר גבאי כי שיץ הגיע אליו מספר פעמים, וכי מספר הפעמים אינו מעיד על לקוח בעייתי במיוחד, בשים לב לכך שישנם לקוחות המגיעים לביצוע עסקאות ניכיון אף מספר פעמים ביום. גבאי אישר כי השטר נשוא ההליך הגיע לידיו כשהוא מלא ונחזה להיות תקין, וכי מועד פרעונו היה עתידי. לדבריו, הפקיד את השטר בבנק לאחר מועד הפירעון, שכן אין הוא מפקיד המחאות למשמרת, ומסר כי הוא סבור שהפקיד את השיק במועד הפירעון, אך לא ידע לומר זאת בוודאות. כשבוע עד עשרה ימים לאחר שחולל השטר פנה לשיטתו אל שיץ, וזה ניסה להרגיעו בציינו כי יגיע בתוך שבוע-שבועיים להסדיר את החוב. רק לאחר שלא הצליח לגבות את החוב מאת שיץ פנה גבאי אל הנתבע, ואו אז אישר הנתבע באזניו כי אין מדובר בשיק ראשון מאותה סדרה שנעשה ניסיון לגבותו על ידי בעלי חברות לניכיון שיקים, וגולל באזניו את הסיפור. מששמע גבאי את הסיפור, כך העיד, הציע לנתבע לפנות למשטרת חדרה, בשים לב לכך שמדובר בשיק שנערך לגביו ניסיון גביה בחדרה. לימים, כך העיד, אף זומן בעצמו למשטרת חדרה לשם חקירה בעניין ואף באותה חקירה ובנוכחות החוקר יצר קשר טלפוני נוסף עם שיץ. לדבריו באותו מעמד נדרש למסור את השיק המקורי לידי המשטרה, והחוקר הציג לפניו את יתר ההמחאות מהן נשקף הזיוף בשם הנפרע הנטען אף על ידי הנתבע כאן.

עיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את עדויותיהם ובשים לב לכל אלו - אני רואה לנכון לקבל את התביעה, ואבהיר -

1.ראשית יובהר כי טענות הנתבע הופנו ראש וראשונה כנגד שיץ, מי שהיה לשיטתו הצד הקרוב בעסקת היסוד. טענות אלו כוחן טוב כנגד הצד הקרוב ואין הן עומדות כנגד הצד הרחוק, מקום שמדובר באוחז כשורה, אשר קיבל את ההמחאה לידיו עובר למועד פרעונה.

במקרה שלפנינו טען הנתבע כי ההמחאה נמסרה כשיק לביטחון בלבד, וכי בנוסף חרגו אוחזי השטר על פי עסקת היסוד מן ההרשאה שניתנה להם במילוי השטר, ועל כן יש לדחות את התביעה.